פסק-דין בתיק תא"מ 48811-07-11

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 21.1.2010  בתחנת דלק ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

אקדים ואומר כי בגין תאונה זו שולם על-ידי הנתבעת 1 שהינה המבטחת של רכב התובעת  סכום שאינו שנוי במחלוקת בסך של 26,015, אותו דרשה מנתבעת 2 שבבעלותה היתה המשאית המעורבת בתאונה.

בפתח הדיון הובהר כי לנתבעת 1 אין מחלוקת לעניין האחריות, אלא אך לעניין הנזק, אולם הנתבעת 2 חלקה על האחריות, ועל כן נשמעו הנהגים המעורבים בתאונה.

זאת ועוד, קיימת מחלוקת סביב שאלת הנזק, ומחלוקת באשר למערכת היחסים בין הנתבעת 1 לנתבעת 2.

בנסיבות העניין, כפי שהובא לעיל, ולאור הסכמת הצדדים החלטתי לפצל את הדיון, ושתחילה תוכרע שאלת האחריות.      

העידה בפני התובעת (להלן: "התובעת") שהינה נהגת הרכב, וגוללה את נסיבות קרות התאונה. כמו כן  העיד נהג הרכב מסוג משאית (להלן: "נהג המשאית"), והוגשו הראיות.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, נהג המשאית הוא האחראי לקרות התאונה.

לשיטתו, נהג המשאית לא הבחין ברכב התובעת עד לרגע הפגיעה, ולפיכך יש לייחס לו את מלוא האחריות לתאונה.

יתרה מכך, הנתבעת 2 שילמה את מלוא הנזקים שנדרשה, באמצעות המבטחת.

לטענת ב"כ הנתבעת 1, ניתן ללמוד מהודעת נהג המשאית כי הוא כלל לא הבחין ברכב התובעת.

לטענת ב"כ הנתבעת 2, לנהג המשאית הייתה זכות קדימה, הוא היה לפני רכב התובעת. לשיטתו, היה על התובעת להמתין עד שנהג המשאית ישלים את הפנייה, משלא עשתה כן התובעת, לא היה היה בידי נהג המשאית כדי למנוע את התאונה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן -  מי אחראי לקרות התאונה - האם יש לייחס לנהג המשאית את מלוא האחריות לתאונה, אם לאו.

יודגש, כפי שכבר ציינתי בפתח הדברים שילמה הנתבעת 2 באמצעות המבטחת סכום שאינו שנוי במחלוקת.

לגופו של עניין, כבר עתה אומר שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום התאונה, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי לייחס את מלוא האחריות לתאונה לנהג המשאית.

העידה התובעת בצורה ברורה, קולחת ועיקבית כי נכנסה לתחנת הדלק נשוא התביעה, ושהבחינה במשאית שהייתה מלפניה.